שיתוף מתוך עבודת הדיגום שלי, בסיום קורס מאסטר NLP.

הוצג בפני נשים חרדיות אהובות ומקסימות שזכיתי לפגוש בדרך.

 

 

כול אחת מאתנו חוותה כאב רגשי בעוצמה כזאת או אחרת לאורך מסע חייה.

יד שבורה אין באפשרותנו להסתיר, כאב פיזי הוא גם לרוב נראה לעין ואותו רובינו לא מתאמצים להסוות, אך את הכאב הרגשי ניתן לדחוק להסתירו ולשמור עליו בפינה עמוקה בתוכנו.

מערכת ההדחקה שלנו היא האחת המערכות היעילות והמתוחכמות שנבראו עבורנו. כשאנחנו חוות אירוע טראומטי כזה או אחר לא תמיד יש באפשרותנו לנתח ולעכל אותו בזמן אמת ולעיתים ההדחקה היא זאת שממש מצילה אותנו באותם הרגעים.

העניין הוא שה"איחסון" של אותה חוויה טראומטית במגירה מסוימת במוחנו ובגופינו גובה מאתנו מחיר אנרגטי עצום שלא תמיד אנחנו מודעות אליו.

בחרתי לשתף אתכן בדיגום בנושא: "סיפור כאב אישי בעוצמה מול קהל" קודם כל מהחוויה שאני חוויתי כשישבתי בקהל ושמעתי מאנשים סיפורי כאב אישי, ברגישות, בחמלה ואהבה לעצמם, מה שנחווה אצלי כעוצמה מופלאה, ויצר אצלי רצון גדול להיות כל כולי בהקשבה ובהזדהות עם המרצה.

מתוך סקרנות בקשתי לחקור את אותם אנשים מופלאים שנהגו כך, והכנתי עבורך  "מרשם" שינחה אותך לאסטרטגיה שמאפיינת את ההתנהגות הזאת.

מתחילות: למה לך? את אולי שואלת, מה זה ייתן לי לדבר את הכאב שלי מול קהל?

משחר היסטוריה האנושית (עוד מימי אדם וחווה בגן עדן) חיפשו בני האדם דרכים שיקלו על המכאובים הנפשיים שלהם. כידוע אנחנו "יצורים" שנעים כל הזמן על הציר הזה שבין עונג לכאב, במצב המאוזן יחפש לו האדם תמיד את הדרכים להימנע מכאב ולחוות כמה שיותר עונג.

טובה מכוסה מהי?

ישנם אירועים בחיינו בהם אנו חווים מפח נפש, אכזבות למיניהן, אובדן, ואפילו סתם דברים קטנים שלא מסתדרים כפי שרצינו ואנחנו מתקוממים ולעיתים משמיעים לעצמינו משפטי ייאוש כמו "למה זה קורה לי?" "למה דווקא עכשיו?" .

אני רוצה להציע לך נקודת מבט חדשה, עוד אופציה לבחון את הדברים, ישנם מקרים בהם דווקא האירוע שנחווה כמרגיז או המכעיס בזמן אמת יש בו "טובה" גדולה עבורנו בעתיד.

רק אתמול שמעתי על דוגמא כזאת: מי לא מכיר את יובל המבולבל? אחד מכוכבי הילדים הגדולים שהיו לנו בארץ בכל הזמנים, ללא ספק הצלחה ענקית. יובל מספר שבצעירותו רצה להיות שחקן וקיבל הרבה מאוד דחיות ותשובות שליליות כשהציע את עצמו, ולכן בכדי להתפרנס "בינתיים" החל לערוך ימי הולדת לילדים וכאן צמחה ההצלחה הכבירה שלו. כאשר בזמן אמת קיבל את הדחיות הוא חווה זאת ככאב לא נעים, אך התושייה שלו והשאלה ששאל את עצמו אז: "מה אני יכול לעשות אחרת?" ללא ייאוש, הביאה אותו לשיאי הצלחה עצומים.

זוהי ה"טובה המכוסה"- אירוע שנחווה כשלילי בזמן אמת ובפרספקטיבה לאחור אנחנו מבינים שזאת הייתה טובתנו הגמורה, רק שאז עדיין לא יכולנו לראות אותה מכיון  שהייתה "מכוסה".

כפי שחווית את המצגת שלי היום הקושי שאני חוותי בילדותי מאפשר לי היום להעצים וללוות נשים מופלאות להגשמה בחייהן.

הכנתי עבורך שאלון  למיקסום הכאב האישי שלך ולהתמרתו לעבודה התפתחותית שתהיה בה גם נתינה לזולת ואולי אף לקהל לקוחותייך.

 

חשבי על סיטואציה בחייך היום שבה את חווה רגש קשה כמו כעס, התנגדות גדולה, תחושת פחד או ריקנות?

האם זה חוזר על עצמו?

האם יש אירועים דומים בהם את חשה את הרגשות הכבדים והמעיקים הללו?

לכל אחת מאתנו תגובה שונה לסיטואציה דומה. מה גורם לך להישאר אדישה ונינוחה ולחברתך להגיע לכעס, מתח, פחד או חרדה מאותה הסיטואציה בדיוק?

מתוך חוויות העבר שלנו והאמונות שהן יצרו אצלנו  מגיעות התגובות הרגשיות הכול כך אינדבדואליות ואישיות לכל אחת.

ישנן דרכים שונות לטפל בכאבי העבר שלנו בכדי לערוך שינוי בתגובות ובהתנהגויות שלנו היום, בהדרכה קצרה זאת אשמח להציע לך דרך אחרת חדשנית  ועתיקת יומין גם יחד.

אני מזמינה אותך לשחרר.

אם תחשבי על זה שום דבר לא באמת שייך לך, הדברים שקרו בעברך, לא קיימים באמת הם רק מיוצגים בזיכרונות שלך כסמנים שמורים לך האם האירוע הזה יביא לך עונג או כאב? שמחה או צער?

אני מציעה לך בפעם הבאה שמגיעה הסיטואציה שמעוררת אצלך תגובה רגשית לא נעימה ולא רצויה, לבחון, לעשות כאילו הקפאה של הרגע (גם אם תעשי את זה כמה שעות מהאירוע, אם לא מתאפשר ממש באירוע עצמו, זה יהיה אפקטיבי) בזמן "ההקפאה" שאלי את עצמך:

האם זה שייך לי?

האם התגובה שלי רלוונטית למה שקורה עכשיו בחיי?

האם אני חזקה יותר מהבעיה שמתעוררת כאן כרגע?

גייסי את האנלפיסטית שבך ובקשי מימנה להסתכל על הסיטואציה מגוף שלישי, עשי זאת, ואז שאלי את השאלה: האם הבעיה באמת גדולה כפי שחשבתי שהיא? כשאת בנקודת מבט שלישית הכאב הופך להיות מינורי ואף נעלם לחלוטין ובמקומו תוכלי להינות משלווה שתגיע. כשאת מתייחסת אל האירוע מנקודת מבט של ה"לומדת" המשמעות משתנה כהרף עין.

שאלי את עצמך:

מה המצב הזה בא ללמד אותי?

למי אני יכולה לסלוח עכשיו?

את מה אני בוחרת לשחרר מחיי עכשיו?

איזה הרגל חדש אני עומדת לאמץ כדי שאוכל לקדם את לחיי?

אני חוזרת ל"טובה המכוסה", המכשולים בחיינו לא נועדו כדי להציק או למרר את חיינו הם נמצאים בכדי שאנחנו נוכל להתקדם, לטפס עוד שלב בסולם ההתפתחות, בכדי שחיינו יהיו טובים יותר. אני מציעה לך לראות כל מכשול בדרכך כהזדמנות מופלאה כזאת שתיקח אותך לשיאים חדשים, הרי את יודעת שאין מופלאה ואהובה כמוך על בוראך אז הודי לו על ההזדמנות, בקשי סליחה מעצמך ואהבי גם את הסיטואציה הזאת בחייך, היא פתאום תראה לך אחרת לגמרי.

אמצי את הגישה האופטימית וראי את המציאות כחיימר שניתן ללוש ולעצבו כל פעם מחדש.

זה המקום גם להזכיר את הניצחונות הקטנים.

היי האימא האוהבת של עצמך, שבחי אותך על כל שינוי ואפילו הקטן ביותר שעשית היום ובכל רגע, כשתרגילי את התת מודע שלך להתמקד בניצחונות הקטנים ביותר עולמות חדשים ומופלאים יפתחו בפנייך, ואז ממש כאוטומט תשתנה ההסתכלות שלך על אירועים  וכמובן שרגשות הכאב ילכו ויפחתו כששמחה ועונג יציפו אותך בכל פעם מחדש ואת תחווי מהי שלווה עמוקה.

לסיום ארצה להזכיר לך שאת בת של אלוקים וככזאת את אף פעם לא לבד, וגם כשאת כועסת, מתעצבנת או מרגישה פחד לעיטים, זה רק מראה שאת אנושית.

אני יודעת שמתוך המופלאות שלך את תלמדי את השעורים בחייך מתוך חמלה, קבלה ואהבה גדולה לעצמך, מתוך הידיעה שזוהי מהות החיים להתחזק, להשתנות ולגדול מהניסיונות, המכשולים והאתגרים שאת פוגשת בדרכך.

תגובות

תגובות